מאמרים

אהבה ללא גבולות – חלק ב' - המשך למאמר

..

בהתחלה זה היה נראה לי מוזר מאוד – לדפוק על דלתות של אנשים שאני לא מכיר ולהציע את מרכולתי?

לא כל כך נראה לי...

אבל אחרי שמחסום הבושה הראשוני נשבר הצלחתי יפה מאוד.

כבר לאחר עשר דקות של עבודה לא מאומצת במיוחד היו מונחים ביכסי אלף קרונות דניות שניתנו לי בעבור תמונה אחת שמכרתי.

כך, המשכתי להסתובב בין הדלתות וגילתי אנשים נפלאים.

לקראת השעה תשע בערב דפקתי על דלתו של בית קטן שמסביבו מערכת מצלמות אבטחה אך מטופח במיוחד.

את הדלת פתחה דנית יפיפיה והבית כולו היה מרוהט בעיצוב מינימליסטי.

התחלנו לשוחח והיא רצתה לקנות לא פחות משלוש תמונות בסגנון מופשט.

היא שלפה חבילת שטרות והניחה אותם ברכות בכף ידי.

היו שם יותר מארבעת אלפים כתרים, כמעט אלף דולר.

לפני שהלכתי היא הסתכלה עליי במבט מזמין, נישקתי אותה.

אתה תמיד מנשק את הלקוחות שלך, היא שאלה?

רק אם הם נראים כמוך, עניתי.

כבר שלוש שנים אנחנו ביחד – גרים באותה דירה קטנה ומטופחת במרכז העיר
ועובדים בגלריה שפתחתי בנתיים.

כנראה שאווה היא האהבה של החיים שלי.

כיף לי איתה.

כיף לי בדנמרק.

חזרה לחלק ראשון